לוי נ' סלקום ישראל בע"מ

החלטה

1.בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") לאחר שההסכם פורסם ברבים, ולא נתקבלו התנגדויות, אף לא התייחסות מטעם היועץ המשפטי לממשלה. תקציר טענות הצדדים ותיאור הסדר הפשרה חוזרים על האמור בהחלטתי מיום 12.1.2012, לפרסום ההסדר.

2.עניינה של התובענה בהפרת הוראות סעיף 30א בחוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת"). לטענת המבקש הפרה המשיבה (להלן: "סלקום") את חוק התקשורת בכך ששלחה מגזין מקוון "סלקום שעת C" (להלן: "המגזין") לכתובת הדואר האלקטרוני של המבקש, למרות שלא הסכים מראש לקבלת המגזין, וגם לאחר שבקש פוזיטיבית להסיר את שמו מרשימת הנמענים.

3.לכתחילה הוגשה התובענה (והבקשה שבצדה) נגד שתי נתבעות נוספות: נקסיט בע"מ ועמלי שחף – עיתונאות ותקשורת שיווקית בע"מ. בהחלטות מיום 27.6.2010 ו – 20.7.2011 אושרה הסתלקות המבקש מן התביעות נגד הנתבעות.

4.לטענת המבקש, הוא מסר למשיבה את כתובת הדואר האלקטרוני שלו מיוזמתו, לצורך קבלת חשבוניות מס בלבד, אך המשיבה שלחה אליו מגזין בעל תכנים פרסומיים; הוא ביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה של משלוח המגזין, אך לא הוסר ממנה.

המבקש עתר לכתחילה לתשלום פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 30א(י) בחוק התקשורת), ולחילופין לפיצויים בגין נזקיו, לרבות נזק לא ממוני שנגרם לו לטענתו. לחילופי חילופין נתבקש תשלום סכום ראוי לטובת הציבור.

כן נתבקש צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבה לשלוח דבר פרסומת למבקש ולחברי הקבוצה ללא קבלת הסכמתם בדרכים שפורטו בחוק התקשורת, והצהרה כי המשיבה הפרה את חוק התקשורת.

במסגרת תשובתו לתגובת המשיבה לבקשת האישור, חזר בו המבקש מן העתירה לפיצויים ללא הוכחת נזק.

5.המשיבה הגישה תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ותצהיר מטעם עדי כהן, סמנכ"ל אגף השיווק במשיבה. לטענתה, המגזין אינו בגדר "דבר פרסומת" כאמור בסעיף 30א(א) בחוק התקשורת; גם אם מדובר בדבר פרסומת, המבקש נתן הסכמתו המפורשת לקבלת תכנים פרסומיים במהלך רישום שביצע באתר האינטרנט של המשיבה; וממילא המגזין נשלח אליו בהתאם להוראת סעיף 30א(ג) בחוק התקשורת.

לטענת המבקש כי המגזין נשלח אליו חרף בקשתו להסירו מרשימת התפוצה השיבה המשיבה כי מדובר בתקלת מחשב נקודתית, שאינה מעידה על הכלל. המשיבה הבהירה כי מערכות המחשוב שלה מתוכנתות להימנע ממשלוח המגזין למנויים שביקשואת הסרת שמם מרשימת התפוצה.

עוד טענה המשיבה כי לא ניתן לעתור לפיצויים ללא הוכחת נזק במקרה זה; כי לא נגרם למבקש נזק לא ממוני, והמבקש כלל לא הצביע על נזק כזה; וכי המבקש לא הראה כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען למעשים המיוחסים למשיבה. כן נטען כי התובענה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

6.הצדדים מבקשים לאשר פשרה שאלו עיקריה:

א.הקבוצה מוגדרת כ"כל מנויי סלקום אשר קיבלו את המגזין בכל אחת מהדרכים המנויות בסעיף 30 לחוק התקשורת, החל ממועד כניסת סעיף זה לתוקף ביום 1.12.2008 ועד למועד אישור הסכם זה על ידי ביהמ"ש" (סעיף 1.4 לנספח א' לבקשה לאישור הסדר פשרה).

ב.המשיבה תרים תרומה בסך 450,000 ₪ לגוף שזהותו תוסכם בין הצדדים ותובא לאישור בית המשפט.

הצדדים הבהירו כי בבדיקות שביצעה המשיבה לאחר הגשת בקשת האישור לא מצאה אינדיקציה לקיומם של מנויים נוספים אשר בקשו להסיר את שמם מרשימת התפוצה ולא הוסרו, וכי גם המבקש עצמו בדק (באמצעות פורומים ברשת האינטרנט) ולא מצא מנוי נוסף הטוען שכך אירע גם בעניינו.

המשיבה הוסיפה כי לאחר שהוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בחנה שוב את מערכת המחשוב שלה, וכי מסיבות שיווקיות החליטה ממילא להפסיק את הפקת המגזין נשוא הבקשה. הצדדים הוסיפו כי קיימות ביניהם מחלוקות עובדתיות ומשפטיות רבות (לרבות בעניין קיומו של נזק וקשר סבתי), שלגביהן נטען כי הן שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. לפיכך הדרך הראויה ליישוב המחלוקות היא באמצעות תרומה לטובת הציבור (מתכונת שאומצה בת"צ (מחוזי מרכז) 6788-03-09 פלורי ניסן נ' סלקום ישראל בע"מ (טרם פורסם, 21.4.2010)).

7.מינוי בודק

בהתאם לדרישתי הגישה סלקום תצהיר נוסף, של מר יוני סבג, סמנכ"ל אגף השיווק, אשר הצהיר כי החל ממועד כניסתו לתוקף של סעיף 30 א בחוק התקשורת ועד לאחרונה, נשלח המגזין לכ – 260,000 נמענים בממוצע; כי מחודש אפריל 2010 ועד הפסקת הוצאת המגזין לאור בקשו 64,051 מנויים להסיר אותם מרשימת המנויים, וכך נעשה; וכי בבדיקה שבצע צוות פניות הציבור במשיבה לא נמצאו אינדיקציות לכך שמנויים נוספים התלוננו על כך שלא הוסרו מרשימת התפוצה של המגזין, למרות בקשתם.

הואיל וממילא חדלה המשיבה מהפקת המגזין נשוא הבקשה; והואיל והנתונים אודות מספרם של חברי הקבוצה נמסרו על ידי הממונה האחראי בסלקום; והואיל מדובר בנזק שאין לו כימות אלא בהערכה בלבד – בנסיבות הענין שלפניי אין צורך במינוי בודק.